איבופרופן משמש להורדת חום ולהקלה בכאב קל עד בינוני, לתינוקות וילדים מעל גיל 3 חודשים.

השימוש באיבופרופן בתינוקות בגילאים 3-6 חודשים הינו על פי מרשם רופא בלבד.

איבופרופן שייך למשפחת נוגדי הדלקת הלא סטרואידליים, בעל תכונות אנלגטיות ואנטיפירטיות ע"י עיכוב יצירה של פרוסטגלנדינים.

אין להשתמש בתרופה בחולים הסובלים מהמצבים הבאים:

1. חולים הרגישים או אלרגיים לאיבופרופן או לתרופות אחרות ממשפחת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים.

2. דימום פעיל מהקיבה ומחלת כיב. כמו כן חולים עם עבר של כיב או כיב קיבה פעיל.

3. כשל לבבי/כלייתי חמור

4. טיפול בכאב קדם ניתוחי על רקע ניתוח לב פתוח

5. בחולים אשר סבלו מאסטמה, אורטיקריה או תגובה דמוית אלרגיה לאחר נטילת אספירין או תכשירים נוגדי דלקת שאינם סטרואידליים אחרים, דווחו תגובות דמויות תגובה אנפילקטית שעלולה להיות חמורה.  

1. סיכון גבוה בחולים הסובלים מהתייבשות.

2. בשימוש ארוך טווח ובמינונים גבוהים, קיים סיכון גבוה להיווצרות קרישים במערכת הלב, אוטם שריר הלב ושבץ.

3. סיכון גבוה לתופעות לוואי חמורות במערכת העיכול כגון: דימומים, כיבים, ניקוב של הקיבה או המעי שיכול להתרחש בכל זמן וללא אזהרה.

4. סיכון גבוה בקשישים.

5. חולי אסטמה.

6. יש להימנע משימוש בשלבי ההריון מתקדמים.

7. עבר או רקע של בעיות קרישה.

8. עבר או רקע של תפקוד כבדי לקוי.  

9. עבר או רקע של תפקוד כלייתי לקוי, יתר ל"ד, בעיות אגירת נוזלים או אי ספיקת לב.

10. אנמיה.

שכיחות גבוהה: דיספפסיה מתפתחת ב-10-20 אחוז מהמטופלים, כיב קיבה ב-15-30 אחוז וכיב תריסריון ב-5-8 אחוז. הסכנה לסיבוכי מחלת הכיב, דימום מדרכי העיכול העליונות, ניקוב דופן הקיבה או התריסריון וחסימת מוצא הקיבה היא ב-2-4 אחוז מהם לשנה. התמונה הקלינית של מחלת כיב על רקע שימוש ב- NSAIDs שונה מזו של מחלת כיב פפטי בכך שהמחלה יכולה להסתמן לראשונה בסיבוכיה, דימום או פרפורציה, ללא כאב מקדים, זאת, עקב האפקט האנלגטי של התרופות. כמו כן, פעילותן בעיכוב הצמדותן של טסיות הדם יכולה להגביר דמום מכיב או ארוזיות בקיבה ובתריסריון. הסיכון לדימום עולה כאשר יש מחלת רקע של המעי, גיל, תרופות כרוניות ובמינונים גבוהים של NSAIDs , שימוש כרוני ב- NSAIDs . 

כאשר הטיפול התרופתי כולל אספירין ואף במינון נמוך, יחד עם תרופה מקבוצת נוגדי הדלקת, קיים אפקט מתווסף שלילי על דרכי העיכול והסכנה לדימום היא פי 2.7 מאשר לכל תרופה לחוד. על מנת למנוע סיכון זה, מומלץ לקחת תרופות אלו יחד עם תרופות מקבוצת מעכבי משאבת הפרוטונים (PPI), המעכבות באופן משמעותי את הפרשת החומצה בקיבה.

באנשים מעל גיל 60, מטופלים בהם היה בעבר סיבוך בדרכי העיכול העליונות כתוצאה מטיפול זה, בסובלים ממחלת כיב פפטי על רקע אינפקציה בהליקובקטר פילורי, בכאלה המקבלים מינון גבוה של התרופה או שילוב של שתי תרופות מקבוצה זו, או שילוב עם טיפול במעכבי קרישת הדם או סטרואידים, יש מקום להגנה על רירית דרכי העיכול באמצעות תרופה מקבוצת ה-PPI.

יש לציין כי מינונים סטנדרטיים של מעכבי רצפטורים H2 אינם מונעים יצירת כיבים ע"י NSAIDs.

פגיעה כלייתית -  מטופלים עם תפקוד כלייתי התלוי בפרוסטגלנדינים הם בסיכון מוגבר לפתח אי ספיקת כליות תחת טיפול  ב -NSAIDs .      

מערכת לבבית:  תתכן עליה קלה בלחץ הדם.  NSAIDs מגדילים סיכון פי 2 להחמרה ואשפוז על רקע אי ספיקת לב חדשה. מגדילים פי 10 הסיכון בחולי אי ספיקת לב ידועים.   

1. סיכון לדימומים וכיבים במערכת העיכול עולה בשילוב עם אספירין, סטרואידים, SSRI'S ,SNRI'S , קלופידוגרל.

2. נוגדי קרישה (קומדין) – מאריך פעילות התרופות.

3. מעלה רמת תרופות בדם – ליתיום, מטוטרקסאט, דיגוקסין.

4. נפרוטוקסיות עולה בשילוב עם תרופות – חוסמי ACE , ציקלוספורין, משתנים, טקרולימוס.

5. מפחית פעילות ויעילות תרופות להורדת לחץ דם בעיקר חוסמי ACE , משתנים וחוסמי בטא.

6. פרכוסים על רקע שימוש בקווינולונים.

7. העלאת פעילות תרופות – סולפנילאוראה, פניטואין.

8. אספירין -  איבופרופן ו- NSAIDs  מפחיתים הפעילות הקרדיופרוטקטיבית של אספירין במינון נמוך.

מבוגרים: כאב קל-בינוני, כאבי ווסת: דרך הפה: 400 מ``ג כל 6-4 שעות עד למנון של 1200 מ``ג ליום.

מבוגרים: חום: דרך הפה: 400-200 מ``ג 4-3 פעמים ביום (מקס. 1200 מ``ג ליום).

ילדים (3 חדשים - 12 שנים): חום: 10-5 מ``ג/ק``ג  כל 6-8 שעות                                                         

עד למנון מקסימלי של 40 מ``ג/ק``ג ליממה.